כמי שנמצאים בדיוק באמצע – בין הורינו לבין ילדינו, אנחנו יכולים להבין לגמרי בעצמנו שספיקת הכפיים הזו לא ייחודית רק לנו. גם הורינו ספקו כפיים כשהעדפנו לשבת כחולים מדומים בבית ולצפות בטלוויזיה שחור לבן במקום, למשל, להתנדב בקיבוץ. אך בניגוד לעבודה ברפת, משחקים של פעם דווקא כן יכולים לדבר על ליבם של ילדים מהיום, והדבר תלוי בעיקר בתיווך שלנו.
כהורים אנו פעילים בחייהם של ילדינו בבית ובבית הספר, וגם שם אנו יכולים לתרום מאהבתנו ותשוקתנו למשחקים של פעם. למשל בתכנון גיבוש לילדים, שבהחלט מהווה חלק נכבד מהמאמצים המושקעים בבית הספר לאורך השנה, נוכל לבחור בעבורם חשיפה בפני תחומים אחרים מאלו שהם מורגלים בהם ביום יום.
הילדים שלנו אוהבים, ממש כפי שאהבנו אנחנו, לרוץ, לטפס, להתחרות, לצחוק ולנצח. הם אוהבים ליהנות ולעמוד בפני אתגרים, וכמונו נהנים ממשחק טוב עם חבריהם ואפילו עמנו ההורים. ההבדל העיקרי החוצץ בינינו לבינם, הוא שבפניהם עומדת אלטרנטיבה פשוטה יותר, נוחה יותר לתפעול וממכרת יותר מאשר המשחקים של פעם, שפעם הם כל מה שהיה בעולמנו.
דווקא כאן חשיבות תפקידנו כהורים, בהצעת משחק פחות זמין ונגיש, פחות מוכר ומיידי, שיציף בפניהם אפשרויות חדשות. פעילות גיבוש המשלבת משחקים של פעם כגול שלושה מקלות, גומי, קלאס, קפיצה בחבל, דג מלוח – ועוד ועוד… יהפכו יום רגיל ליום משעשע, חי וזורם וישאירו להם טעם של עוד, שיאפשר להם מדי פעם לבחור במשחקים כלאו עם חברים על פני משחקי מחשב כאלה או אחרים.
אך גם ביום יום לנו יש אחריות כהורים, להזכיר, להציע ואף להשתתף – כדי להפוך את סוג המשחקים הללו לחלק מן הרפרטואר המועדף על ילדינו.